מלבי"ם
ותהי וכו' ועל ידי כן התחדשה אצלו היראה שנית הגם שנשבע בל ימיתהו. והוא בביתו יושב, רצה לומר שהיה עתה ב' הבדלים מן הפעם הראשון שרצה להכותו בחניתו (כנ"ל י"ח י'), א) ששם בא החנית לידו בעת שהיה דוד מנגן מכבר, כמ"ש שם ודוד מנגן כו' והחנית ביד שאול, ודוד לא הרגיש בו, אבל עתה היה החנית תחלה בידו ואחר כך ודוד מנגן, והרגיש דוד להשמר מפניו ב) ששם כתיב ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר שרצה להכותו בערמה על ידי שהטיל החנית הנה והנה שיראה כשוגג, אבל עתה:
חומת אנך
ודוד מנגן ביד. פירש בספר לקוטי תורה שהיה לו י"ד עתים טובות ואפשר לרמוז כי דוד גימטריא י"ד והמפרשים פירשו שר"ל מנגן ביד בכל כחו שיצא הניגון טוב להעביר הרוח רעה מעל שאול. ובתקוני הזהר הקדוש סוף דף ז"ך דפוס קושטא רמז על פסוק זה ודוד מנגן בי"ד סתרי תורה ע"ש: